The Fashion Duck

דנתי בנושא הזה לא פעם כאן בבלוג: ווישליסט הוא דבר בריא רק אם הוא מאפשר לנו להיות הדבר שהוא אמור להיות - כלי לחשיבה, לבישול איטי ולהבנת צרכים. וסליחה שאני כזו כבדה, אבל זו המציאות. אימפולסיביות מוציאה מאיתנו את הצדדים הכי רעים באישיות. בין אם היא גורמת לנו לזרוק מילה שלעולם לא נוכל לקחת בחזרה או לקנות את המגפיים האלה גם אם הם במידה 41 (ואת בכלל 39). רשימה באייפון | קבוצת ווצאפ עם עצמך | פינטרסט. כל עוד הן לא דוגרות במוחך והופכות אט אט לאובססיה שקשה לשחרר - זרקי את הגחמות שלך ל

מה הדבר הראשון שעושים לפני שמתחילים לארוז לניו יורק של אוקטובר? קודם כל, מבינים את גודל המעמד. אחרי שנים שהרפרנס היחיד שהיה לי מארצות הברית הוא לנופף אליה מהצד הקנדי של מפלי הניאגרה, סוף סוף החלטנו אני ואלון להתגבר על החרדה שלנו ממקומות עצומים וטעונים תרבותית כמו ניו יורק ופשוט לטוס אליהם - יהיה מה שיהיה ומה שנספיק נספיק. בכל זאת, מסתובבת ביניכם מישהי שנראתה לפקידה בשגרירות נורמלית דיו כדי לקבל ויזה לעשור. רק אחר כך שואלים את צ׳אט-GPT מה לארוז לניו יורק של אוקטובר. בכלל, א

לארגן ארון לחורף זה ביג דיל, כלומר, לסקנדינביים. ממש כמו דובים שמבלים את השבועות לפני התרדמת באגירה ובצבירה של שומן, יוציאו תושבי הכדור הצפוני את המעילים, הג'אמפרים והגרביים הטרמיות משקיות הוואקום (כי למייסדי איקאה יש איזה מושג באיחסון ראוי), יקפלו מחדש, יישרו ויתלו על קולב, יקפצו ל-Acne Studios או ל-Totême להשלמות אחרונות (שם ירכשו סוודר פסים, מעיל נוצות או מגפי רכיבה) ויכינו עצמם, פשוטו כמשמעו, אל הכפור המתקרב. יהיה זה אנדרסטייטמנט להניח שזו לא בדיוק החוויה שלנו כאן במדינת

(פורסם במקור כאייטם שלי בוואלה! אופנה) נדמה שאנו חיים בימים בהם הרוטינה הרגילה של לקום, להתאפר, להתלבש ולצאת מהבית, פשוט נעלמה. התחנה שנוספה לאג'נדה היומיומית היא עצירה מול המראה כמובן, תוך שהיא כוללת עשרים טייקים בפוזיציות שונות, 15 תמונות מינימום ועשר דקות שלעולם לא יחזרו. ובעוד שבחירת האאוטפיט היא דבר מה הנתון לבחירתנו, אנו לא תמיד יכולות לשלוט באופן שבו הפנים שלנו החליטו להתעורר בבוקר, ועל כן אסטרטגיית "גלה טפח וכסה טפחיים" מתגלה כשימושית מאוד. לעיתים נחליט לצלם עצמנו מהכ